תנ"ך על הפרק - דניאל ח - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

דניאל ח

837 / 929
היום

הפרק

בִּשְׁנַ֣ת שָׁל֔וֹשׁ לְמַלְכ֖וּת בֵּלְאשַׁצַּ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ חָז֞וֹן נִרְאָ֤ה אֵלַי֙ אֲנִ֣י דָנִיֵּ֔אל אַחֲרֵ֛י הַנִּרְאָ֥ה אֵלַ֖י בַּתְּחִלָּֽה׃וָֽאֶרְאֶה֮ בֶּחָזוֹן֒ וַיְהִי֙ בִּרְאֹתִ֔י וַאֲנִי֙ בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵילָ֣ם הַמְּדִינָ֑ה וָאֶרְאֶה֙ בֶּֽחָז֔וֹן וַאֲנִ֥י הָיִ֖יתִי עַל־אוּבַ֥ל אוּלָֽי׃וָאֶשָּׂ֤א עֵינַי֙ וָאֶרְאֶ֔ה וְהִנֵּ֣ה ׀ אַ֣יִל אֶחָ֗ד עֹמֵ֛ד לִפְנֵ֥י הָאֻבָ֖ל וְל֣וֹ קְרָנָ֑יִם וְהַקְּרָנַ֣יִם גְּבֹה֗וֹת וְהָאַחַת֙ גְּבֹהָ֣ה מִן־הַשֵּׁנִ֔ית וְהַ֨גְּבֹהָ֔ה עֹלָ֖ה בָּאַחֲרֹנָֽה׃רָאִ֣יתִי אֶת־הָאַ֡יִל מְנַגֵּחַ֩ יָ֨מָּה וְצָפ֜וֹנָה וָנֶ֗גְבָּה וְכָל־חַיּוֹת֙ לֹֽא־יַֽעַמְד֣וּ לְפָנָ֔יו וְאֵ֥ין מַצִּ֖יל מִיָּד֑וֹ וְעָשָׂ֥ה כִרְצֹנ֖וֹ וְהִגְדִּֽיל׃וַאֲנִ֣י ׀ הָיִ֣יתִי מֵבִ֗ין וְהִנֵּ֤ה צְפִיר־הָֽעִזִּים֙ בָּ֤א מִן־הַֽמַּעֲרָב֙ עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֔רֶץ וְאֵ֥ין נוֹגֵ֖עַ בָּאָ֑רֶץ וְהַ֨צָּפִ֔יר קֶ֥רֶן חָז֖וּת בֵּ֥ין עֵינָֽיו׃וַיָּבֹ֗א עַד־הָאַ֙יִל֙ בַּ֣עַל הַקְּרָנַ֔יִם אֲשֶׁ֣ר רָאִ֔יתִי עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֣י הָאֻבָ֑ל וַיָּ֥רָץ אֵלָ֖יו בַּחֲמַ֥ת כֹּחֽוֹ׃וּרְאִיתִ֞יו מַגִּ֣יעַ ׀ אֵ֣צֶל הָאַ֗יִל וַיִּתְמַרְמַ֤ר אֵלָיו֙ וַיַּ֣ךְ אֶת־הָאַ֔יִל וַיְשַׁבֵּר֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י קְרָנָ֔יו וְלֹא־הָ֥יָה כֹ֛חַ בָּאַ֖יִל לַעֲמֹ֣ד לְפָנָ֑יו וַיַּשְׁלִיכֵ֤הוּ אַ֙רְצָה֙ וַֽיִּרְמְסֵ֔הוּ וְלֹא־הָיָ֥ה מַצִּ֛יל לָאַ֖יִל מִיָּדֽוֹ׃וּצְפִ֥יר הָעִזִּ֖ים הִגְדִּ֣יל עַד־מְאֹ֑ד וּכְעָצְמ֗וֹ נִשְׁבְּרָה֙ הַקֶּ֣רֶן הַגְּדוֹלָ֔ה וַֽתַּעֲלֶ֜נָה חָז֤וּת אַרְבַּע֙ תַּחְתֶּ֔יהָ לְאַרְבַּ֖ע רוּח֥וֹת הַשָּׁמָֽיִם׃וּמִן־הָאַחַ֣ת מֵהֶ֔ם יָצָ֥א קֶֽרֶן־אַחַ֖ת מִצְּעִירָ֑ה וַתִּגְדַּל־יֶ֛תֶר אֶל־הַנֶּ֥גֶב וְאֶל־הַמִּזְרָ֖ח וְאֶל־הַצֶּֽבִי׃וַתִּגְדַּ֖ל עַד־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וַתַּפֵּ֥ל אַ֛רְצָה מִן־הַצָּבָ֥א וּמִן־הַכּוֹכָבִ֖ים וַֽתִּרְמְסֵֽם׃וְעַ֥ד שַֽׂר־הַצָּבָ֖א הִגְדִּ֑יל וּמִמֶּ֙נּוּ֙הריםהוּרַ֣םהַתָּמִ֔יד וְהֻשְׁלַ֖ךְ מְכ֥וֹן מִקְדָּשֽׁוֹ׃וְצָבָ֛א תִּנָּתֵ֥ן עַל־הַתָּמִ֖יד בְּפָ֑שַׁע וְתַשְׁלֵ֤ךְ אֱמֶת֙ אַ֔רְצָה וְעָשְׂתָ֖ה וְהִצְלִֽיחָה׃וָאֶשְׁמְעָ֥ה אֶֽחָד־קָד֖וֹשׁ מְדַבֵּ֑ר וַיֹּאמֶר֩ אֶחָ֨ד קָד֜וֹשׁ לַפַּֽלְמוֹנִ֣י הַֽמְדַבֵּ֗ר עַד־מָתַ֞י הֶחָז֤וֹן הַתָּמִיד֙ וְהַפֶּ֣שַׁע שֹׁמֵ֔ם תֵּ֛ת וְקֹ֥דֶשׁ וְצָבָ֖א מִרְמָֽס׃וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י עַ֚ד עֶ֣רֶב בֹּ֔קֶר אַלְפַּ֖יִם וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וְנִצְדַּ֖ק קֹֽדֶשׁ׃וַיְהִ֗י בִּרְאֹתִ֛י אֲנִ֥י דָנִיֵּ֖אל אֶת־הֶחָז֑וֹן וָאֲבַקְשָׁ֣ה בִינָ֔ה וְהִנֵּ֛ה עֹמֵ֥ד לְנֶגְדִּ֖י כְּמַרְאֵה־גָֽבֶר׃וָאֶשְׁמַ֥ע קוֹל־אָדָ֖ם בֵּ֣ין אוּלָ֑י וַיִּקְרָא֙ וַיֹּאמַ֔ר גַּבְרִיאֵ֕ל הָבֵ֥ן לְהַלָּ֖ז אֶת־הַמַּרְאֶֽה׃וַיָּבֹא֙ אֵ֣צֶל עָמְדִ֔י וּבְבֹא֣וֹ נִבְעַ֔תִּי וָאֶפְּלָ֖ה עַל־פָּנָ֑י וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ הָבֵ֣ן בֶּן־אָדָ֔ם כִּ֖י לְעֶת־קֵ֥ץ הֶחָזֽוֹן׃וּבְדַבְּר֣וֹ עִמִּ֔י נִרְדַּ֥מְתִּי עַל־פָּנַ֖י אָ֑רְצָה וַיִּ֨גַּע־בִּ֔י וַיַּֽעֲמִידֵ֖נִי עַל־עָמְדִֽי׃וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנְנִ֣י מוֹדִֽיעֲךָ֔ אֵ֥ת אֲשֶׁר־יִהְיֶ֖ה בְּאַחֲרִ֣ית הַזָּ֑עַם כִּ֖י לְמוֹעֵ֥ד קֵֽץ׃הָאַ֥יִל אֲשֶׁר־רָאִ֖יתָ בַּ֣עַל הַקְּרָנָ֑יִם מַלְכֵ֖י מָדַ֥י וּפָרָֽס׃וְהַצָּפִ֥יר הַשָּׂעִ֖יר מֶ֣לֶךְ יָוָ֑ן וְהַקֶּ֤רֶן הַגְּדוֹלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בֵּין־עֵינָ֔יו ה֖וּא הַמֶּ֥לֶךְ הָרִאשֽׁוֹן׃וְהַ֨נִּשְׁבֶּ֔רֶת וַתַּֽעֲמֹ֥דְנָה אַרְבַּ֖ע תַּחְתֶּ֑יהָ אַרְבַּ֧ע מַלְכֻי֛וֹת מִגּ֥וֹי יַעֲמֹ֖דְנָה וְלֹ֥א בְכֹחֽוֹ׃וּֽבְאַחֲרִית֙ מַלְכוּתָ֔ם כְּהָתֵ֖ם הַפֹּשְׁעִ֑ים יַעֲמֹ֛ד מֶ֥לֶךְ עַז־פָּנִ֖ים וּמֵבִ֥ין חִידֽוֹת׃וְעָצַ֤ם כֹּחוֹ֙ וְלֹ֣א בְכֹח֔וֹ וְנִפְלָא֥וֹת יַשְׁחִ֖ית וְהִצְלִ֣יחַ וְעָשָׂ֑ה וְהִשְׁחִ֥ית עֲצוּמִ֖ים וְעַם־קְדֹשִֽׁים׃וְעַל־שִׂכְל֗וֹ וְהִצְלִ֤יחַ מִרְמָה֙ בְּיָד֔וֹ וּבִלְבָב֣וֹ יַגְדִּ֔יל וּבְשַׁלְוָ֖ה יַשְׁחִ֣ית רַבִּ֑ים וְעַ֤ל־שַׂר־שָׂרִים֙ יַעֲמֹ֔ד וּבְאֶ֥פֶס יָ֖ד יִשָּׁבֵֽר׃וּמַרְאֵ֨ה הָעֶ֧רֶב וְהַבֹּ֛קֶר אֲשֶׁ֥ר נֶאֱמַ֖ר אֱמֶ֣ת ה֑וּא וְאַתָּה֙ סְתֹ֣ם הֶֽחָז֔וֹן כִּ֖י לְיָמִ֥ים רַבִּֽים׃וַאֲנִ֣י דָנִיֵּ֗אל נִהְיֵ֤יתִי וְנֶֽחֱלֵ֙יתִי֙ יָמִ֔ים וָאָק֕וּם וָאֶֽעֱשֶׂ֖ה אֶת־מְלֶ֣אכֶת הַמֶּ֑לֶךְ וָאֶשְׁתּוֹמֵ֥ם עַל־הַמַּרְאֶ֖ה וְאֵ֥ין מֵבִֽין׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
הנבואה השנית: בשנת, אחרי הנראה - אשר נראה כמו העיר ההוללה ההלכוא אתך.ואראה - אמר יפת: כי היה רואה במראות הנבואה שהיה בשושן הבירה שהוא מלכות פרס, כי משם יצא משחית מלכות בלשצר וכאילו היה על נהר אולי כמו יחזקאל על נהר כבר, ואובל כמו כמו יובל ועל יובל ישלח שרשיו, כערבים על יבלי מים. והאל"ף תחת יו"ד, כי ישי כמו אישי גם באל"ף כתוב ויו"ד תתימרו כאל"ף יתאמרו והוצרך לפרש ככה, כי דניאל בבבל היה כאשר נהרג בלשצר המלך. ויפת אמר: מנהג המראה לאמר והנה רק יתכן שהלך דניאל אל עילם, ושב באותה שנה אל בבל.ואשא, איל אחד - זאת מלכות פרס. ולו קרנים - מדי ופרס גוים עצומים הם. והאחת גבוהה - שמלכות פרס גדולה ממלכות מדי, או בעבור כורש מלך פרס שהיה גדול מדריוש הזקן המדי, כי במות דריוש שבה בבל אל כורש וכן: אמר כורש מלך בבל ולא מלך דריוש הזקן, רק שנה אחת ועל שניהם אמר הכתוב מטעם כורש ודריוש ועוד אפרש זה.ראיתי - מנגח. שלש פאות מערב וצפון ודרום ונקרא המערב ימה, בעבור הים הגדול שהוא בארץ ישראל בפאת מערב, כי כנגד ארץ ישראל ידבר וזה האיל מנגח לפניו גם מימינו, גם לשמאלו ולא לאחריו, כי ממזרח בא וכתוב קורא ממזרח עיט. וכל חיות - אינם החיות הנזכרות בפרשה הראשונה, רק כל מלכים שמצא בדרך בואו.ואני, צפיר העזים - זהו אלכסנדרוס מוקדון וכך פירש המלאך, והוא בא מפאת מערב כי הוא היה מלך הערב ושם נולד ופירוש ואין נוגע בארץ, כאילו היה עף באויר במרוצה ומרוב מרוצתו לא היה נראה שהוא נוגע בארץ. והצפיר - שעיר עזים ככה כתוב וצפירי עזים, בספר עזרא. קרן חזות - מסובך וככה פירש המלאך שהוא המלך הראשון שהרג את ארתחששתא לשון כשדים הוא. ועוד אפרש.וצפיר, וכעצמו - בעבור שמת אלכסנדרוס כאשר גברה ידו ובימי בחרותו כמו בן שלשים שנה מת. ותעלנה חזות - קרנים בחזות וזהו שנחלקה מלכותו לארבעה מלכים. לארבע רוחות השמים - זהו וד' ראשין לחיותא, מקום המלכות לכל אחד מהם המקום הראשון ארם, והשני הוא מצרים והשלישי ארץ ישראל והרביעי ארץ פרס, וככה כתוב בספרי המלכים.ומן - הטעם ממלכות אחת מאלה יצאה קרן קטנה במספר צבאה והיא שהיתה בארץ ישראל באנטוכיא והוא אנטיוכוס וגבהה על מלכות מצרים דרום לארץ ישראל, כי רוחב מצרים מהקו השוה תשע ועשרים מעלות ורוחב ירושלים שלשים ושלש, על כן הוא בתוך היישוב כי כלו עד ששה וששים מעלות מהקו השוה, כי ארבעה ועשרים מעלות נוטה גלגל המזלות מגלגל המישור וטעם המזרח ארץ פרס. ואל הצבי - כל ארץ ישראל צבי היא לכל הארצות.ותגדל - גבריאל פירש זה וככה ועד צבא השמים שר הצבא שהוא מיכאל, הלא תראה ועתיק יומין יתיב וכתוב ובעת ההיא יעמוד מיכאל.ותשלך אמת ארצה - שביטל התורה ולשמור המצות כאשר יפרש.ואשמעה מלאך אחד קדוש - כמו רבים כל עמים. לפלמני אלמוני - מלה מורכבת כי לא ידע דניאל שמו בתחילה ופלמוני מגזרת פלאי ואלמוני מגזרת אלם, ועתה קצר דניאל ודבר כמו מדבר חידה. וטעם התמיד – הוא וממנו הורס התמיד בקש לדעת כמה ימים יעמד. ותת - הוא תנתן. וקדש - מכון מקדשו, וצבא - ותפל ארצה מן הצבא והנה מרמס - ותרמסם.ויאמר, עד ערב בקר - עוד אפרשנו. ונצדק קדש - שישוב קדש לצדק, בעבור שיאמר כמראה גבר אמר גבריאל.ויבא - טעם לאמר בן אדם בעבור שהוא במראה הנבואה בין המלאכים הקדושים, וככה יחזקאל הנביא. ויאמר אלי הבן - נפשך בן אדם או לבך. וטעם כי לעת קץ - לקץ ארוך, כמו: אנשי מדות.באחרית הזעם - יספר זעם השם על ישראל בימי יון ובימי אנטיוכוס עד שיטהרו החשמונאים את הבית, וזהו ונצדק קדש והנה שב לפרש כי המלך הראשון שהוא אלכסנדרוס הוא הקרן הנשברה מהרה, ופירש ארבע מלכיות וטעם מגוי, שכולם היו מגוי יון ולא א' בהם שהיה לו כח כמו אלכסנדרוס.ובאחרית מלכותם - על ישראל. כהתם הפושעים - והנה הטעם כי בעבור שהיו פושעי ישראל רבים על כן נמסרו ביד היונים. מלך עז פנים - הוא היה אנטיוכוס והשר שלו גלינוס. ויש מהגאונים שאומרים: שמלך עז פנים הוא הקדרי שיצא בשנת ארבעת אלפים ושנ"ד שנה והנביא ידבר על האחד מהארבעה מלכים שמלכו תחת אלכס נדרוס, וככה פירש עוד בנבואה הרביעית ועמד מלך גבור שהוא אלכס נדרוס, ואמר: ובעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים והנה אין זה כאשר דבר.ועצם כחו ולא בכחו - רק בעבור חטאת ישראל ליסרם השם. והשחית עצומים - זה פירוש ותפול ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם והוא השחית רבים מישראל. ופירוש: ועד צבא השמים הגדיל – שהוא שר השרים שהוא מיכאל כי הוא השר הגדול ותחתיו שרים ועוד אדבר על זה והוא בטל עולת התמיד והחריב הבית וזהו והושלך מכון מקום מקדשו, ואל תתמה בעבור שאמר שהוא מקדש מיכאל, כי מקדש השם הנכבד הוא כמו: תורת משה, הוא מטה האלהים.ובאפס יד ישבר - כי ידוע הוא אנטיוכוס נפל מן הגג ונשבר ומת. הגאון רב סעדיה אמר: כי אלפים ושלש מאות הם שנים ותחלתם מגלות מצרים. ומה טעם להחל משם, ועוד איך הוא שנה ערב ובקר, לפי דעתו כבר עבר המועד זה שנים רבות. והנכון בעיני: כי שש שנים וחדשים עמדו ישראל בימי אנטיוכוס בצרה גדולה וכן כתוב בספר יון והנה זה המספר הם ימים. והטעם אלפים ושלש מאות בקר - והם שש שנים משנות החמה ושלשה חדשים וימים מהם משנות הלבנה קרוב משש שנים וחצי, על כן אמר המלאך: ומראה הערב הבקר אמת הוא, והטעם שהוא כמשמעו ערב ובקר, ולולי שמצאנו זה המספר כתוב וכבר עבר, לא יכול אדם להבין זה המספר, על כן אמר דניאל: ואשתומם על המראה ואין מבין וכבר דברי קץ הגאולה סתומים וחתומים, גם דניאל לא ידע הקץ כי כן אמר: ואני שמעתי ולא אבין. וכן אמר באחרונה וחתום הספר עד עת קץ והמשכילים יבינו בהגעת הקץ מדברי המלאך.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך